עדכון מלילה דרמטי בפורטוגל, ומעיירה יפהפיה ושלווה בשם מונשיק, שמתפללת עכשיו לגשם – או לפחות לשינוי כיוון הרוח, לפני שהלהבות יכסו אותה.

זה כבר היום השלישי לשריפת הענק הזאת, שמכלה יערות אקליפטוס שלמים בשטח ההררי של דרום פורטוגל, רכס מונשיק.
השריפה נעה בשתי חזיתות ולא מושגת עליה שליטה בגלל החום, היובש, הרוחות ותנאי השטח. לחלק מאזורי השריפה אפשר להגיע רק עם מטוסים ומסוקים – ובאמת במשך היום יש באוויר מעל 10 מטוסי כיבוי כמעט בכל רגע נתון, כבר שלושה ימים.

ובשטח יש עכשיו יותר מ-1000 כבאים ו-300 ניידות כיבוי. והאש עדיין לא תחת שליטה.

אם בתחילת הדיווחים ביום שישי עוד חששנו שהלהבות עלולות להתקרב אלינו, מהבוקר כבר היה ברור שהרוח לוקחת אותן הרחק מאיתנו, מזרחה – אבל אבוי, בדיוק לכיוון העיירה הציורית והשלווה שאנחנו מכירים ואוהבים.

עד היום האש לא התקרבה לריכוזי אוכלוסין והתמקדה באקליפטוסים. משעות הערב המאוחרות של היום, היא כבר בפאתי מונשיק. עיירה שלמה עם אלפי תושבים תחת סכנה. אין נפגעים בינתיים, והתושבים מפונים למקלטים בהדרגה.

מסיבת עתונאים, שר הפנים, הנשיא –
מלבד דאגה לשלום כולם, אין להם הרבה מה להוסיף.

הציבור צריך להסתפק (ונראה בינתיים שמסתפק) בהכרזה הרשמית והכנה: המטרה המרכזית היא לפנות את כולם לאזורים בטוחים, ובזה אנחנו עומדים. ולגבי כיבוי השריפה – זה כרגע מעבר ליכולותינו, ואולי מעבר ליכולת האנושית בתנאים הקיימים.
מקווים שירידת הטמפרטורות ועליה בלחות יאפשרו להשתלט על האש. ואולי, במילים אחרות – מזג האוויר התחיל את זה, אז שיעזור גם לסיים את זה.
וכל הכבוד לכבאים.

גם אנחנו חושבים על הכבאים עשר פעמים ביום לפחות, או בכל פעם שמישהו מאתנו מקלל את ה40 מעלות שקיבלנו בשבוע האחרון ומרגישות כמו הסהרה.
אבל אלף איש בתוך הגהנום הזה, לא יאמן.

ועדיין, אין שליטה על האש.

(שוב מזכיר לעצמי לזכור: לא על הכל יש לנו שליטה)