זכרונות קשים ממפגשים עם חילוני ועם דתי.

בלי קשר לאמונה ולדת אני חייב להגיד שקשה להיות אופטימי – אפילו מעצם השונות שבין הקהילות האלה.

ראשית אספר על מפגש חמור שהיה לי בצעירותי עם חילוני.

שמו יעקב. הוא למד שנתיים מעלי בתיכון ויום אחד כשהייתי בכיתה ט’ הוא נתן לי סטירה.
כן, היה לזה רקע – פרצתי באמצעות סיסמה שהשגתי במרמה למערכות המחשב של המכללה למנהל והפלתי את המערכת. הסטודנטים לא יכלו ללמוד, הזעיקו את יעקב אחראי המעבדה מהבית, וכו’. אמנם הייתי ילד פוחז אבל מה פתאום אלימות??? נותרתי פגוע.

ועם דתי אחד הסתבכתי בתקופה ההיא בנושא כדורסל. הוא חשב שבגלל שהוא מבוגר ממני בשנה, הרי שהוא וחבריו (חלקם דתיים) אמורים לתפוס את כל המגרש ולא להשאיר מקום לקטנים. הייתי אז פחות אסרטיבי, וחברי ואני ויתרנו והלכנו לחפש מגרש אחר. תחושה של תבוסה.

אתם כבר מבינים את המסקנה – אי אפשר עם הציבורים האלה. זה או הם או אני.

(ניתן להוכיח באינדוקציה גם על ערביות, בולגרים, טרנסים ובעלי שומה עודפת)